للمزيد من المعلومات حول خدمات سيجما
هاتف المكتب الرئيسي : 046011999
sigmatop.office@gmail.com

הכמיהה לרפואה

 

הכמיהה לרפואה

מאת: מרון פרחאת

פסיכולוג מומחה- מרצה לפסיכולוגיה

רבים מהמועמדים ללימודי רפואה, "בחרו" ללמוד רפואה, כי זה מקצוע "מתאים": מעמד, יוקרה, הכנסה בטוחה, עבודה בצוות, עמיתים חכמים ועוד ועוד שיקולים. אך מרביתם של קבוצת אנשים חכמים אלה, חסרים הלהיטות, הברק בעיניים, ההתאהבות בנושא עד מעמקי הנפש..... אך "משבחרו" מוצאים את עצמם שקשה להם לוותר. וכל הטיעונים הלוגיים בדבר בחירה נבונה, אפשר לסתור בטעונים לוגיים בדבר בחירה במשהו אחר... ובכל זאת לא מוותרים.

אחד ההסברים, מדוע אנשים לא "בוחרים" משהו אחר מלבד רפואה, עם רמת הכישורים הגבוהה והיכולות וההישגים המרשימים, שאנשים אלה נכנסים למשחק אגו. כי הקבלה לרפואה בארץ עם הדרישות הגבוהות ביותר וגם תהליך הקבלה נהיה יותר ויותר מסורבל. וככל שמעלים את הדרישות, האתגר עולה, ובכך "משחק" הקבלה לרפואה, מושך אנשים חכמים או אוהבי אתגר, אך לא בהכרח אנשים המאוהבים במקצוע הרפואה.

נשאלת השאלה: האם חייב שאהיה מאוהב במקצוע הרפואה בכדי לבחור בו? ובמה הוא שונה ממקצוע אחר? על מנת שנשיב לשאלה זו, אנחנו חייבים לקחת מקצוע שווה ערך לפחות בשנות ההשכלה והמאמץ, למשל דוקטור בפיסיקה, מחשבים, ביולוגיה, פסיכולוגיה או בכל נושא אחר ברמת דוקטור. בכל הנושאים שהוזכרו או שיעלו על דעתכם, אנשים בחרו במסלולים אלה בראש וראשונה "מאהבה" או בלשון מקצועית התעניינות (הדגש על מרכיב רגשי).

אם "התאהבות" היא מרכיב חשוב בבחירה קרדינלית כמו מקצוע הרפואה, אז איך קבוצת המועמדים ללימודי רפואה, שרוצים ללמוד רפואה אינם מאוהבים בה? אולי הם מאוהבים ולא יודעים? ולכן קשה להם לוותר על הנושא, וכל פעם שהם מעלים אפשרות אחרת מרגישים לא נוח ומעין "בגידה" בעצמם.

לכן עלה בדעתי לשתף את המעוניינים בלשמוע את דעתי, בעניין הלא מודע, חזרה לתקופה של הילדות המוקדמת, אחר כך לילדות במעבר להתבגרות ומשבר ההתרחקות מהרפואה ואחר כך ההתקרבות מחדש, עם ההתלבטות והסס.

ראשית בילדות המוקדמת, כחלק ממשחקי הדמיון, אנו משחקים משחקים שונים אך אחד כמעט משותף לכולם זה רופא, וגם בילדות כששואלים אותנו את השאלה המעצבנת: " מה תהיה, או תרצה להיות כש

תהיה גדול?" אחת התשובות הנאיביות והפשוטות, מבלי להתחשב ביכולות וכישורים ואילוצים למיניהם להיות רופא. לדעתי מגיל זה מתחיל הבסיס הרגשי ללמוד רפואה ולהיות רופא.

בתחילת ההתבגרות, כשהבלבול חוגג, הלחצים גוברים, הקונפליקטים מכל עבר, הירידות והעליות בציונים וגם אם זה לא נורא חריף, מכונן הספק, ומתחילים לשקול מחדש בכלל מה אנחנו יכולים ומה לא, מה אפשרי ומה לא אפשרי. מי אני בכלל? שאלות ותהיות קשות, אך גם חשובות להתפתחות.

עם המעבר מהתבגרות מוקדמת לתיכונה והתבגרות מאוחרת, עוברים בין אם פעם אחת ובין אם כמה פעמים, מבחן הפסיכומטרי והבגרות, לפני קבלת הציונים אנו נרתעים מלהצהיר שרוצים א או ב מבחינת מקצוע ולימודים, פשוט לא להתחייב, וזה גם מובן. אך משקיבלנו ציונים גבוהים, המאפשרים לנו ללמוד כמעט כל נושא העולה בדעתנו, למרבית הפלא עולה בדעתנו רפואה. וזה לא סתמי, זוהי הכמיהה המכוננת בליבנו מאז שהיינו ילדים קטנים. אומנם בכל מקרה ומקרה יש עוד הרבה גורמים ואלמנטים המשחקים תפקיד בעניין, אך פשוטו כמשמעו, התאהבתי בנושא מאז משחקי ה"כאילו", משחקי הבית עם ילדים וילדות בשכונה.

מטרתי לחזק את אלה המתלבטים, וכששואלים אותכם למה רפואה??????

כבר תמצאו תשובות במאמר צנוע זה.

 

בהצלחה לכל אלה שרוצים ללמוד רפואה ולא יודעים למה.

الرئيسية | سيجما | دورات | فيديو | الامتحان | اتصل بنا
جميع الحقوق محفوظة لموقع سيجما بسيخومتري © 2011-2014 sigmatop.co.il
سيجما سبيس بناء مواقع انترنت